לפני בערך שנה כתבתי בכלכליסט סדרה לא סדרתית של כתבות על עתיד הרשת – על Chrome OS ועל האייפד, מדי אחרי ההשקה של כל אחד מהם. מאוחר יותר כתבתי כתבה על HTML5, בתגובה לפרסום כי מיקרוסופט תקדם תמיכה בתקני רשת חדשים באינטרנט אקספלורר 9.

הטקסט של כתבה זו מעולם לא פורסם במתכונתו המקורית. וגם לא יפורסם במתכונת ההיא, כי בעודי מכניס אותו לבלוג אני עורך בו מספר שינויים ותיקונים קטנים.

מכל מקום, אפשר לקרוא אותו עכשיו אחרי הקישור. בערך 1,200 מילים.

—

בשנת 2004, כשפיירפוקס יצא בגרסה רשמית ראשונה, קשה היה לחזות את המהפכה שהוא התעתד להוביל. אינטרנט אקספלורר 6, אז כבר בן שלוש, היה הדפדפן הפופולרי ביותר ברשת בהפרש גדול, למרות בסיס טכנולוגי רעוע ומיושן. כמו אצבע שתקועה בתוך סכר, הדפדפן המוזנח של מיקרוסופט חסם את התפתחות הרשת במשך שנים, ורק מעטים ידעו שיש משהו מעבר לשממה.

דפדפנים חלופיים תמיד היו בסביבה, אבל עמד בפניהם מכשול כמעט בלתי עביר: מיליוני אתרים נוצרו בימי ההפקר, שבהם הַתֶקן היחיד ברשת היה אינטרנט אקספלורר 6, ורבים מהם לא פעלו כהלכה באף דפדפן אחר. פיירפוקס הצליח לדלג מעל המכשול הזה, למרות שלא נדרש להתמודד איתו ישירות.

הסכר של מיקרוסופט נסדק עוד לפני שפיירפוקס הגיע. אינטרנט אקספלורר הסיט את הרשת מהמסלול הטבעי שלה, וכופף אותה לרצונותיה של חברה אחת. התוצאה היתה קיפאון, בדיוק בתקופה שבה הרשת היתה אמורה לפרוח, והסכר מלכתחילה לא יכל היה להחזיק. פיירפוקס פרץ אותו סופית והעלה שוב על סדר היום את העקרונות שהנחו את הרשת מימיה הראשונים – פתיחות ותאימות.

לא במקרה, המונח "Web 2.0", שמתייחס לצורת חשיבה חדשה על האינטרנט, כמקום שאפשר גם ליצור בו תוכן ולא רק לצרוך אותו, נטבע באותה השנה שבה פיירפוקס קיבל את שמו. פיירפוקס סלל את הדרך לעולם שבו קיימים חמישה דפדפנים חשובים, שתואמים זה לזה. החום שמשתחרר מהתחרות הבריאה ביניהם הוא שממיס את הקיפאון אליו הרשת נכנסה.

כשמיקרוסופט שחררה לאחרונה את הפרטים הראשונים על אינטרנט אקספלורר 9, שצפוי לצאת במהלך 2011, היא עשתה את זה בעולם של פיירפוקס. אינטרנט אקספלורר עדיין נהנה מנתח השוק הגדול ביותר, אבל הוא מפגר אחרי הדפדפנים האחרים בכל היבט אחר, וגם את היתרון היחיד שלו הוא מאבד במהירות. כדי להשאר רלבנטית, מיקרוסופט יכולה רק לרוץ קדימה בכיוון שהדפדפנים האחרים כבר התוו. הכיוון נקרא HTML5, והקיצור הסתום הזה הוא המפתח לעתיד של הרשת.

סופר-גלו לרשת

כשהרשת שאנו מכירים היום נולדה ב-1991, היא היתה פרוייקט פתוח וחופשי שרץ על המחשב של סר טים ברנרס-לי במכון מחקר בשוויץ. בתוך פחות מעשור, היא כבר התחברה למחשבים של מאות מיליוני גולשים ברחבי העולם. הרשת של ברנרס-לי התפשטה מהר יותר מכל מוצר מסחרי בהיסטוריה, אך הטכנולוגיה שמאחוריה לא התקדמה בקצב זהה.

בהתחלה, היו ברשת יותר סוגים שונים של מחשבים, מערכות הפעלה ודפדפנים מאשר גולשים. כדי לשמור על תאימות בין כולם, התאגדו החברות והגופים המעורבים ברשת והחלו לנסח תקנים שקבעו איך מפתחים צריכים לבנות עמודי אינטרנט, ואיך דפדפנים צריכים להציג אותם. הארגון שהם יצרו נקרא W3C, וכיום משתתפות בו יותר מ-300 חברות, ביניהן מיקרוסופט, גוגל, אפל, אדובי ומוזילה. התקן הראשי שהארגון מפרסם הוא HTML – השפה של הרשת.

הודות ל-HTML ולתקנים אחרים של W3C, היה יכול מדען אירופאי שמשתמש במסוף יוניקס ליצור עמוד אינטרנט, וסטודנט אמריקאי עם מקינטוש יכול היה לראות את אותו עמוד בדיוק. זה היה הדבק שהחזיק את הרשת, והוא מחזיק עד היום – את העמודים הראשונים שעלו לרשת אפשר עדיין לקרוא בכל דפדפן.

עם ההצלחה של הרשת, הפלורליזם האקדמי פינה את מקומו לתחרותיות קפיטליסטית. בדרך זו הלכו מיקרוסופט ונטסקייפ, שפיתחו את שני הדפדפנים הנפוצים ביותר בסוף שנות התשעים. במקום תקנים ותאימות, הן פנו לטכנולוגיות קנייניות ותוספים סגורים. בכך, הן הפכו את ארגון W3C, בו הן עצמן היו חברות, ללא רלבנטי, והתירו את הקשרים שליכדו את הרשת.

השיחה של הרשת

התקנים שהובילו את הרשת בימיה הראשונים לא היו רק דו-שיח בין שתי יצרניות דפדפנים: גם מפתחי האתרים והגולשים היו חלק מהשיחה על עתיד הרשת. W3C קם כדי לשמש במה לשיחה הזו, ומתוכה לנסח תקנים פתוחים שיניעו את הרשת קדימה. אך הארגון התקשה לעמוד בקצב, ואינטרנט אקספלורר מילא את החלל שנוצר.

בתחילת העשור, כשלמשך זמן מה היה אינטרנט אקספלורר 6 הדפדפן האחרון ברשת, תקנים נראו כמו עיסוק עקר. ואכן, הרשת התקדמה על אף התקנים המיושנים, ולא בזכותם. אך במין אירוניה מקסימה, אינטרנט אקספלורר הוא גם הסיבה שתקני רשת שוב זוכים לתנופת פיתוח אדירה.

בצילו של אינטרנט אקספלורר, תקני רשת היו הסיכוי היחיד של הדפדפנים החלופיים המודרניים. הם התאגדו מאחורי התקנים, ועוררו מתרדמתם את ארגון W3C ואת כל המנגנונים שהניעו פעם את הרשת. ימי הביניים של הרשת הסתיימו, ואנו עדים עתה לרנסנס בעבודה על תקנים וביישום שלהם.

ההצלחה של אינטרנט אקספלורר גרמה לשיחה של הרשת להראות כמו מונולוג, וכשלמיקרוסופט נגמרו הרעיונות, הרשת נעצרה – לפחות לזמן מה. אך מיקרוסופט מעולם לא השתיקה את השיחה. היא המשיכה להתנהל, ומיקרוסופט פשוט לא היתה חלק ממנה. מיקרוסופט יצרה חלל ענקי במרכז הרשת, והקיפה אותו בחומה של חוסר תאימות וטכנולוגיה קניינית.

כשאלו החלו להתפורר, אפשר היה לשמוע את השיחה מבעדם. מי שהקשיבו, וגם השתתפו, היו גוגל, אדובי, אפל ומוזילה. ארבע חברות אלה עטו על החומות של מיקרוסופט והתפוצצו לתוך החלל בלב הרשת. הן לא רק מילאו את החלל, הן פתחו את שדה הדיון לשיחות שאיש לא חשב שאפשר לנהל. השינוי היסודי שעובר על הרשת בשנים האחרונות הוא תוצאה ישירה של כל הדיאלוג הזה.

עכשיו, ל-W3C יש שוב תפקיד ברור. כפי שניסה לעשות תמיד, הוא יקח את כל היצירתיות והמהפכנות הזו, ויכיל אותה בתקן מגובש אחד. תקן זה הוא HTML, בגרסתו החמישית. כך תוכל הרשת להמשיך לרוץ קדימה, מבלי שתקרוס שוב לתוך עצמה.

הסיפור של הרשת הוא סיפור של חלל

מטרתו הפשוטה של ה-W3C היא ליצור תקנים פתוחים וחופשיים לרשת – תקנים שישמרו על הרשת עצמה פתוחה וחופשית לכל. הכיוון הנוכחי אליו W3C לוקח את הרשת הוא HTML5, תקן שנועד לפרוץ את המחסומים שמונעים מהרשת להתקדם בכיוון שלה באופן טבעי.

את הסיפור של התפתחות הרשת אפשר לספר במונחים של חלל. בכל פעם שמתעורר ברשת צורך לפתרון טכנולוגי חדש, נוצר חלל אותו צריך למלא. מכיוון שהרשת היא מקום פתוח, יכול כל אחד לבוא ולמלא את החלל הזה. כך לדוגמה, כשהתעורר הצורך בטכנולוגיה לשידור וידאו ברשת, אדובי מילאה את החלל שנוצר עם הפתרון שלה: פלאש, התוסף הקנייני והסגור שפועל בכל פעם שאתם צופים בווידאו ביוטיוב.

פלאש מילא את הצורך המקורי, אבל בדיעבד התברר שהוא יצר בעקבות כך חללים גדולים עוד יותר. בעיות אבטחה חמורות, ביצועים ירודים, התפתחות איטית ותאימות מוגבלת הם רק כמה מההיבטים שבהם פלאש לוקה בחסר. אבל אדובי, כמו מיקרוסופט לפניה, הקיפה את הווידאו ברשת בחומה, והווידאו ברשת הוא כבר לא מקום פתוח. אי אפשר יהיה למלא את החלל שיצר פלאש לפני שהחומה שהקימה אדובי תיפול. לא במקרה, זו אחת המטרות המדוברות ביותר של HTML5.

‏HTML5 ותקנים אחרים

התקן הסופי שיקרא "HTML5" יפורסם רק בעוד זמן רב, אך המונח משמש בינתיים כשם כללי למספר טכנולוגיות, כיווני פיתוח ורעיונות מגובשים למחצה. ביחד, פתרונות אלה מייצגים את כל המחסומים שהתקן החדש נועד לשחרר, ובמהלך השנה האחרונה כבר נכנסו חלק מהם לשימוש פעיל ברשת. בראשם, הפתרונות שנועדו להסתער על חומות הווידאו ולמלא את החלל מחדש. בהסתערות הזו, האייפד של אפל מתפקד כאייל ניגוח יעיל ביותר.

בהעדר תמיכה בפלאש, אפל תמנע מהמשתמשים באייפד גישה לחלק לא מבוטל מהרשת – הררי הווידאו שאדובי חסמה. אך אפל הפכה בשנים האחרונות לאחת מחברות הטכנולוגיה החשובות והמשפיעות ביותר, והיא הימרה שההר יבוא אליה. עוד לפני שהאייפד הגיע לחנויות, מספר אתרי תוכן גדולים, בהם הניו-יורק טיימס, הודיעו כי יתמכו בנגינת וידאו עם HTML5 בנוסף לפלאש. כך נופלת האבן הראשונה בחומה של אדובי.

גוגל, מצידה, מטילה את משקלה על HTML5 בצורה מפורשת יותר. מערכת ההפעלה הרזה שלה, Chrome OS, היא הימור על התקדמות מהירה ואימוץ נרחב של HTML5. כדי להציע תחליף אמיתי למערכות הפעלה מסורתיות, צריכה גוגל להציע תחליף אמיתי ליישומים המסורתיים שפועלים עליהם, עם פתרונות כמו אחסון מקומי של נתונים והעברת מידע בטוחה בין אתרים שונים באופן שקוף. לשם כך היא זקוקה לרשת שתומכת ב-HTML5, וכמה שיותר מהר.

לעומתן, העמדה של מיקרוסופט ואדובי פגיעה בהרבה. HTML5 מייצג את ההיפך המוחלט ממה ששתיהן מייצגות, לפחות מבחינה היסטורית, והלקח מהנפילה של אינטרנט אקספלורר הוא שאפשר להביס גם מוצרים בלתי מנוצחים. בינתיים, אדובי לא מראה שום סימן שהיא מרגישה את תחילתה של השקיעה. אך מיקרוסופט למדה בינתיים להקשיב וגם להשתתף בשיחה של הרשת. היא לא תחזור שוב על אותה הטעות.

הרשת כבר יודעת ש-HTML5 הוא הכיוון שהיא רוצה ללכת אליו, אך תקנים יכולים לעשות את עבודתם רק אם יש מי שיאמץ אותם. ההכרזה על מחויבות לתמיכה ב-HTML5 באינטרנט אקספלורר 9 היא ההבטחה שלפחות הפעם, מיקרוסופט לא תהיה מי שתשאיר את הרשת מאחור.