ביום שבת לפני שבוע התפרסם סיכום השנה שלי לשנת 2007 בחיים ברשת, וזו היתה הכתבה האחרונה שלי ככתב מחשבים. השבוע התחלתי לעבוד במשרה מלאה כמנהל פרוייקטים, והאחריות שלי כוללת את כמה מההיבטים הקהילתיים בנענע, כמו הבלוגים, הפורומים, ודברים אחרים שיקרו בעתיד.

לגמרי במקרה, גם רוני שני העורכת עזבה את התפקיד השבוע, ובקרוב תחליף אותה עינת חורשי, לשעבר מגיימר, בין היתר.

התחלתי לעבוד בנענע לפני שנתיים בערך, ומאז הספקתי לכתוב כמה מאות אייטמים, כתבות וטורים, בחיים ברשת ובערוץ הצרכנות. אני מרשה לעצמי אגו טריפ קצר ולא בהכרח מוצדק, עם כמה קישורים לדברים שהייתי מרוצה מהם בשנתיים האלה, לפחות בזמן שכתבתי אותם:

• את השבוע ברשת אני כותב מדי שבוע כבר בערך חצי שנה, ואהבתי ושנאתי את הטור הזה יותר מכל דבר שכתבתי: אהבתי כי יכולתי לעשות שם מה שרציתי וכשזה עבד זה עבד מצוין; שנאתי כי לא תמיד רציתי לעשות משהו בכלל, וכי כשרציתי זה בדרך כלל סגר לי את כל סוף השבוע.
  את סיכום השנה פרסמתי במסגרת הטור הזה, ולי לפחות עדיין לא ברור בדיוק מה יעלה בגורלו. מה שבטוח, אני לא אשב יותר מול המחשב ביום שישי בשבע בערב בשביל לסיים אותו :)
• שבוע עם לינוקס, אחרי זה שבוע עם מק ולאחרונה גם שבוע עם ויסטה. בסופו של דבר, לא בטוח שאף אחת מהסדרות האלו באמת שירתה את המטרה והצליחה להעביר את החוויה של חיים בכל אחת מסביבות העבודה האלו, במיוחד לא השבוע עם ויסטה ממנה במיוחד סבלתי, ומתוכה רק הכתבה האחרונה באמת ראויה לציון.
• לעומת זאת, שתי הכתבות על הביטא הראשונה של ויסטה ראויות לציון לפחות בכך שהן קנו לי הסטיגמה הלא מוצדקת של שונא מיקרוסופט מושבע (לשם איזון, אני כותב את זה על חלונות עם WLW).
• לפחות בכל הקשור לעזרה בטבילת המים הראשונה, שתי הכתבות למקיסטים מתחילים (מדריך קנייה למקינטוש ומדריך למקינטושאי המתחיל) מרכזות הרבה יותר מידע שימושי, והוכיחו את עצמן כחשובות ומועילות בהרבה. עברה יותר משנה, אבל שתי הכתבות עדיין רלבנטיות מתמיד.
• סדרת המפרטים המומלצים התחילה לפני שנה וחצי בערך, עם המלצות לשלושה סוגי מחשבים – מחשב לשימוש כללי, מחשב לגיימרים, ומחשב סלוני. למרות שאין כמעט טוקבקיסט אחד שיסכים איתי (אבל מי בכלל קורא את השטויות האלה), לדעתי מדובר בקול בודד של שפיות בים של כתבות חומרה בלתי קריאות – במיוחד המפרט למחשב ב-2,000 ש"ח.
• שתי הסקירות המצולמות של אובונטו (7.04 ו-7.10) זכו למידת חשיפה מפתיעה, והפתעה נוספת קשורה למידת ההשקעה שנדרשה בהן. למרות שסקירות מצולמות נועדו להיות מהירות להכנה ומהירות לקריאה, לפחות על השנייה עבדתי יותר מיומיים, ועם 4,000 מילים קשה לי להאמין שמישהו קרא אותה במהירות.
• את המדריך לקוויקסילבר הייתי אמור לכתוב לפני הרבה מאוד זמן, ואז אולי הייתי מספיק להעלות סדרה שלמה כפי שתכננתי ולא רק הקדמה קצרה. נסו את המדריכים של זיו קיטארו במקום.
• שלושת הכתבות במדריך לפרנואיד היו בין הראשונות שכתבתי בנענע, ולמרות שהם מתחילות להראות את גילן, יש בהן עדיין הרבה מאוד מידע שימושי. באותו הנושא, ולאור הפופולריות הגוברת של רשתות אלחוטיות, אני ממליץ בחום לקרוא את הכתבה על אבטחת רשתות אלחוטיות.
• כתבת הגאדג'טים הלבנים לשבועות היא כנראה הניסיון הראשון והאחרון שלי לכתוב משהו מצחיק, אלא אם כן מחשיבים את ששת הטיפים למצגת המושלמת (אגב, טיפ שביעי: אל תעשו מצגת).
• הטור על האייפון התחיל למעשה כפוסט בבלוג שלי, והוא היה בעצם אחד מטורי הפרשנות היחידים שכתבתי. למרות שבסופו של דבר מה שכתוב שם ישתנה ואת הא-iPhone ימכרו בסניפים של אורנג' בשלומי או בחנויות של סלקום בראש העין, אני עדיין מרגיש חמימות נעימה בלב בכל פעם שאני קורא איזו כותרת מביכה בדה-מרקר על איך שהאייפון יגיע לארץ עוד שבוע/חודש/חצי שנה/מחר.
• למרות שבפעמיים שעשיתי עדכון חי ממקוורלד הסתמכתי על תכנים של בלוגרים שבאמת היו שם ובעצם כתבתי אותן ממשרד בדרום תל אביב (אף אחד עדיין לא הציע לשלוח אותי; iDigital – עדיין יש זמן, ה-14 זה עוד יותר משבוע), זה עדיין היה כיף חיים. לפחות זה לא היה בגבעתיים.

אני אעצור כאן, לפני שאחשד בעודף נוסטלגיה או עודף הערכה עצמית. סביר להניח שאני אמשיך לכתוב בנענע מדי פעם, ואולי אפילו אנצל את הזמן הפנוי בשביל לטפל קצת בבלוג הזה. יום אחד אולי גם נחזיר את הפודקאסט.

בינתיים, שתהיה לכולם שנה טובה.