בנובמבר 2007 הציע אורי שרף לפרסם ראיון איתי באתר לינמגזין. כמובן שהסכמתי. אז הייתי כתב מחשבים בחיים ברשת – מאז עברתי לתפקיד אחר בנענע 10. דברים שצצו דחו את פרסום הראיון והוא מעולם לא הושלם, אבל מכיוון שעניתי כבר על השאלות, אני מביא את התשובות שלי כאן כפי שכתבתי אותן בשנה שעברה, בגרסה (כמעט) לא ערוכה.

אורי: אתה מוכר בעיקר (?) בגלל תרגום וורדפרס לעברית. מה הרקע המקצועי שלך בעיתונות ובפיתוח תוכנה ואיך התחברת לסיפור הזה?

(קונטקסט: האם ההשקעה הייתה בגלל שרצית את וורדפרס בעברית בשבילך, או בגלל הרקע שלך בתרגום והאפשרות שמדובר בחיבור  שיכול לסייע לך מבחינה מקצועית? האם היית טורח לתרגם מערכת תוכן מסחרית רק לשימוש אישי? האם לעובדה שאחרים מפיקים מהתרגום שלך תועלת יש משקל? האם העובדה שאחרים יכולים להרוויח מהתרגום שלך, מבלי שתראה אגורה, מפריעה לך?)

רן: כשהתחלתי לתרגם את וורדפרס כבר התפרנסתי מתרגום וכתיבה טכנית, אבל לא הייתי אומר שהיה לי רקע מקצועי נרחב, ובנענע התחלתי לכתוב רק מאוחר יותר.

רציתי לפתוח בלוג עצמאי מתוך עניין בעולם הזה וכדרך לקדם את עצמי כמתרגם וכתב טכני, אבל לא היתה שום דרך נוחה ומסודרת לעשות את זה בעברית – היה את bl0g שכבר אז היה בשלבי גסיסה או מת לגמרי, והיה תרגום לא מעודכן של וורדפרס שאני לא זוכר כרגע מי עשה אותו (עדכון: התרגום הראשון היה של תומר כהן).

לא הייתי צריך לתרגם את כל הממשק בשביל להשתמש בוורדפרס לבלוג עברי (גם היום הרבה בלוגרים מקומיים משתמשים בוורדפרס באנגלית עם ערכות עיצוב בעברית), אבל רציתי להכיר את הכלים המעורבים ואת ה-Workflows של תרגום תוכנה, והאתגר של התאמת ערכות העיצוב לעברית ולכתיבה מימין לשמאל נראה לי מעניין – אז עוד הייתי לגמרי קלולס לגבי CSS.

אחרי שבוע בו ישבתי 20 שעות מול המחשב כל יום ועבדתי רק על זה, הצלחתי להפעיל גרסה יציבה ומתורגמת של וורדפרס, עם שתי ערכות העיצוב וכל ממשק הניהול בעברית. שחרור הקוד היה השלב הטבעי הבא – בהתחלה פשוט העליתי את הקובץ לבלוג בלי הרבה תמיכה או תיעוד, לא חשבתי על עדכון גרסאות או תמיכה, ועשיתי הרבה טעויות שעם הזמן חזרתי ותיקנתי.

מלכתחילה הרעיון היה להקל ככל האפשר על התקנה של בלוג בעברית – במקום לקחת את התוכנה ממקום אחד, את התרגום ממקום אחר ואת ערכות העיצוב ממקום שלישי, ואחרי זה עוד להבין איך לחבר את כל השלושה, רציתי לעשות משהו פשוט ככל האפשר.

וורדפרס לעולם לא תהיה הפתרון הפשוט והמהיר ביותר לפתיחת בלוג, ולגיקים תמיד יהיה קל יותר לגשת אליה מאשר לכל מי שאין לו ניסיון בפיתוח לרשת. אבל יש גם רמות שונות של גיקיות ותחומי התמחות שונים, ואני חושב שהעובדה שוורדפרס בעברית מופצת כמו שהיא מופצת משפיעה מאוד על ההחלטה של הרבה אנשים להשתמש בה, או על ההחלטה שלהם לפתוח בלוג עצמאי מלכתחילה.

התגובות היו חיוביות, כמה אנשים התחילו להשתמש בזה, ואני המשכתי לעדכן ולשפר. לפני כמה חודשים קצת יצאתי מהעניינים, ואז חנית כהן תפסה פיקוד ושחררה שתי גרסאות – אחרי שהיא תרגמה כבר עשרות ערכות עיצוב וסיפקה תמיכה ועזרה למאות אם לא אלפי בלוגרים.

הבחירה במערכת פתוחה היתה כמעט מובנת מאליה. השתעשעתי לתקופה קצרה גם ב-Movable Type ובדקתי את התמיכה שלה בעברית, אבל הרישיון שלה לא התאים לצרכים שלי ולא ראיתי שום טעם להשקיע בה. וורדפרס היתה מושלמת עבורי מכל בחינה אפשרית.

וכמובן, לעובדה שאנשים אחרים משתמשים בוורדפרס בעברית ומפיקים ממנה תועלה יש השפעה מכרעת על המעורבות שלי בה. אם לא היה בה צורך, לא הייתי טורח להשקיע בה מעבר למה שנחוץ להפעלת הבלוגים שלי.

אין לי שום בעיה עם מי שמרוויחים מהתרגום שלי בעקיפין או באופן ישיר. התרגום שלי אמנם מאפשר דברים מכוערים כמו הבלוג של טיב טעם, אבל וורדפרס גם מאפשרת דברים מדהימים אחרים, כמו עבודה שחורה או החברים של ג'ורג'. בין היתר, וורדפרס בעברית היא הצהרה פוליטית, ובעיני, כל שעה שאני משקיע בוורדפרס חשובה בהרבה משעה בה הייתי מחזיק שלט בהפגנה.

אורי: האם קוד פתוח היא עדיין נישה/אזוטריה מנקודת המבט של מערכת עיתון/אתר מחשבים? בישראל? בעולם? או שהיום זה מדבר גם לאוכלוסיה הכללית של משתמשי המחשבים?

(קונטקסט: האם אפשר לומר שהקוד הפתוח – בגילגולו למערכת ניהול תוכן חופשית כמו וורדפרס, פיירפוקס ואופן אופיס – הפכו למשהו אחר, שיש לו זכות קיום ללא קשר לקוד פתוח? האם למשל לקורא "הממוצע" של נענע  המושגים הללו אומרים היום משהו, או שמערכת בלוגים זה מערכת בלוגים ואופיס זה אופיס, בלי קשר למודל הפיתוח ומה הפך אותם אפשריים?)

רן: (לא בטוח שאני מבין את השאלה הזו – אתה מוזמן להרחיב/לצמצם את הכוונה שלך) מעט מאוד אנשים מעוניינים בקוד פתוח כאידיאולוגיה, כדרך חיים, ואם מגדירים את פיירפוקס או וורדפרס או אופן אופיס כהצלחה, אז קשה לי להאמין שזה בגלל קוד פתוח – יותר סיכוי שזה למרות.

כמובן, סביר להניח שהפרוייקטים האלו היו בכלל לא היו מתאפשרים בתנאי רישוי אחרים או כתוכנות מסחריות לחלוטין, אבל במקרה של וורדפרס ופיירפוקס הניצחון הגדול הוא הפלטפורמה שנוצרה, ובמקרה של אופן אופיס הניצחון הוא כנראה ביצירת האלטנרטיבה – העובדה שאת כל אלו מחלקים בחינם וודאי לא הזיקה, אבל היא שולית ומקרית. בכל אופן, אף אחד מאלו הם לא מאפיינים אינהרנטיים של קוד פתוח, ומה שכן נובע מתנאי הרישוי של הקוד לא ממש מעניין את משתמשי הקצה.

גופי תקשורת לא מתעניינים בקוד פתוח בזכות עצמו. לא כותבים על לינוקס כלינוקס אלא על רד-האט ונובל (עדכון: מישהו עוד כותב על נובל?), והתחרות של מיקרוסופט בקוד הפתוח נתפסת כלגיטימית. כשכותבים על תמיכה במולטימדיה באובונטו מברכים על הפשרות בדרייברים קנייניים או קודקים מסחריים (ואני חוטא בזה גם), אבל לא כותבים למה חברות התכנים לא מאמצות קודקים פתוחים.

אורי: עד כמה קוד פתוח מעניין את התקשורת היום? האם אנחנו בעיצומו של הייפ, או אחריו? האם הכיסוי העיתונאי של קוד פתוח ותוכנה חופשית בישראל מקצועי? אם לא, האם הציבור נפגע בגלל תת-חשיפה, או דיעות קדומות של כתבים לא מעודכנים?

(קונטקסט:  האם קהל המטרה של נענע הוא קהילת הקוד הפתוח, או שסיפורי קוד פתוח דווקא מביאים קוראים? האם העניין הוא בעיקר בגלל הקונטרה למיקרוסופט, או שזה מעניק לכם אפיל גיקי/מתוחכם ששווה להשקיע בו? עד כמה זה תלוי בכתבים בעצם? בצד המקצועי, האם כתבי טכנולוגיות מבינים לדעתך בלינוקס כמו שהם מבינים בחלונות? לפעמים נראה לי שעבור רבים מדי הכתיבה היא מעין סיכום "מאוזן" פחות או יותר של דיעות רווחות, והיא אינה מבוססת על הבנה מעמיקה. לדוגמא: ynet טענו כל הזמן שאין טעם להטריד את הקוראים שלהם עם לינוקס,  בגלל שקשה להתקין, אבל הם אפילו לא הסמיקו כאשר רצו לפרסם מדריך לחלוקת הדיסק הקשיח לפני התקנת ויסטה…)

רן: כתיבה על קוד פתוח צריכה להיות מיודעת פוליטית, והיא כמעט לעולם לא כזו. אני לא מדבר על מטיפנות לקוד פתוח שנתפסת בדרך כלל כטרחנית (עוד משהו שאני חוטא בו לעיתים קרובות), אבל מעט אנשים מבינים איך העקרונות של תוכנה חופשית מתיישרים עם הרבה עקרונות חברתיים אחרים שהם מאמינים בהם.

הטיעון של "קשה להתקין" הוא לא רלבנטי – כי לינוקס היא הרבה יותר מאשר גרעין של מערכת הפעלה. זה לא התפקיד של ynet או של נענע ללמד אנשים איך להתקין את אובונטו, אבל זה התפקיד שלנו להסביר לאנשים מה עומד מאחורי קוד פתוח ומה המשמעויות של זה.

גם ההיבט המקצועי משחק תפקיד. כתבי טכנולוגיה הם ברוב המקרים אנשים טכניים מטבעם, והרבה יותר קל לנו לכתוב על טכנולוגיה במונחים טכניים מאשר אידיאולוגיים. כמו כן, כעיתונאים, רוב כתבי המחשבים לא נוהגים להביע את הדעות שלהם לעיתים קרובות, בטח שלא באופן מפורש ומוצהר.

אני לא מכיר הרבה עיתונאי מחשבים באופן אישי, אבל מבין אלו שאני מכיר היחידה שהיא לינוקסאית ואשת קוד פתוח בנפשה היא אדר שלו מ-ynet שאני מעריך מאוד.

זה מן הסתם משפיע על מידת ואופן הסיקור, ויש הרבה מקום לשיפור כאן. אם ynet מפרסמים יותר מדריכים על לינוקס בגלל אדר שלו אז זה ראוי לציון ולשבח, אבל זה מלמד יותר על העניין הגובר באלטרנטיבות לחלונות ולא בהכרח על עניין בקוד פתוח.

אני לא מדבר בשם נענע או בשם ערוץ המחשבים, אבל העיקרון היחיד שמנחה אותי בכתיבה זה לכתוב על מה שמעניין אותי וחשוב לי – זו הדרך היחידה בה אני מצליח, אני מקווה, להשאר מעניין.