"למה הישראלים כל כך שונאים את האנשים שתורמים להם כסף?" דה-מרקר יוצא להגנת הציבור המקופח בישראל ותוהה איך בדיוק קרה שאלו שאין להם לא מעריצים את אלו שיש להם
"למה הישראלים כל כך שונאים את האנשים שתורמים להם כסף?" דה-מרקר יוצא להגנת הציבור המקופח בישראל ותוהה איך בדיוק קרה שאלו שאין להם לא מעריצים את אלו שיש להם
הם לא תורמים לי כסף, ולי זה לא בהכרח ניצן כמו שזה כל אזרח קטן. נוחי בוחר לתרום לפילרמונית ולא לבוסקילה משדרות כי רשויות המס מכירות בתרומה לפילרמונית ולא בתרומה לבוסקילה.
השאלה היא לא "האם הם תורמים" אלא "למה הם תורמים", והסיבה, עצובה ככל שתיהיה, היא שככל שהתרומה גדולה יותר ככה העשיר מרוויח יותר. כל תשלום תרומה הוא הוצאה מוכרת שמצד אחד יורד מסעיף ה"רווח" ובכך מקטין את תשלום המס של העשיר ומצד שני כל הכסף הזה חוזר אל הכיס של העשיר לאחר מכן בזיכוי.
למעשה, העשיר תורם לא כי הוא טוב לב, אלא כי הרואה חשבון שלו הסביר לו שזו אחת הדרכים הטובות להגדיל את חשבון הבנק שלו.
והציבור מבין את זה, וזה מעצבן אותו. כי מחד שרי אריסון עושה קיצוצים בבנק כי אין כסף ובצד השני היא תורמת מליונים וכולם יודעים, שאותם 900 מפוטרים, לא יראו שקל מאותה התרומה של אריסון.
אני חושבת שהתחושה של רובנו היא שביד אחת הם לוקחים וביד השניה מחזירים קומץ. ההון הזה של בעלי ה-, הוא לא הגיע מהאוויר, וחלק לא קטן ממנו הגיע מרווחים שהם עשו על שירותים שאנחנו רכשנו, ודי בלית ברירה – עמלות מופרזות בבנקים, דמי שימוש שערורייתים בסלולרי, וכו'. וגם את המעט שהם "מחזירים", כידוע, וכפי שכתבו מעלי – לא מטוב לבם גרידא, אלא כי זו הוצאה מוכרת למס וכי אלה יחסי ציבור לשיפור תדמיתם. אף אחד לא חושד בהם בנחמדות גדולה – כדי להגיע לרמת הון כזו (ולשמר אותה), צריך פה ושם לדרוס, למעוך, ולמרפק.
זה, כמובן, חוץ מהקנאה.
:)