יש הרבה מה להגיד על פרוייקט "25 שנה למקינטוש" – ארבע כתבות של יובל סער שפורסמו היום בגלריה, מוסף התרבות של הארץ. אפשר לדבר על האופן בו התקשורת הפופולרית מסקרת את תרבות השוליים, בין אם מדובר בתרבות הגיקים בכלל או בתרבות המקיסטים בפרט. אפשר לדבר על האופן בו התקשורת הפופולרית מסקרת כל סוגיה טכנולוגית, ובמיוחד על איך שהיא מסקרת סוגיות טכנולוגיות שקשורות לאפל. אפשר אפילו לדבר על הסטיגמה לפיה במחשבי מק משתמשים רק מעצבים ואמנים.

פריקים של מקינטוש

מקינטוש: תוכנת חלומות

מקינטוש: מהמוסך למוזיאון

כיצד נוצר הלוגו של אפל?

אם בוחנים את כל אחת מארבעת הכתבות האלה בכל אחד מההיבטים הנ"ל, הן נכשלות כישלון חרוץ ומוחלט. אבל אלו סוגיות שנויות במחלוקת ונתונות לפרשנות, ומי אני שאפקפק בשיקול הדעת של עורכי הארץ. היה הרבה יותר קל לפסול את הכתבות לפרסום בגלל התחקיר החובבני, כי על גבי שני עמודים וחצי, יובל סער ועורכיו הצליחו לטעות כמעט בכל פרט, מהותי או שולי, וליצור את גיבוב השטויות הגדול ביותר שאי פעם קראתי בנושא – הישג לא מבוטל בהתחשב ברמת הסיקור הטכנולוגי המקובלת בעיתונים היומיים בישראל (וכל זה רק יומיים אחרי שחידשתי את המנוי להארץ).

זה מתחיל בכותרת הפרוייקט: "25 שנה למקינטוש – פרוייקט מיוחד". היום ה-4 במרץ, 2009, כך שאת יום ההולדת הם כבר פספסו. בכתבה "מהמוסך למוזיאון" מציין סער שהמקינטוש "הוצג לראשונה לציבור" ב-"22 בינואר, 1984". ייתכן שסער עומל על הפרוייקט הזה מאז תחילת השנה? כך או כך, זה לא ממש משנה, מכיוון שהמקינטוש הגיע לחנויות ב-24 בינואר ב-1984, ואילו ב-22 בינואר באותה השנה שודרה פרסומת "1984" המפורסמת, שבה, כמו בכל פרסומת טובה באמת, המוצר עצמו לא מופיע כלל. הציבור ראה את המחשב לראשונה כבר באוקטובר 1983.

(אם חיפשתם סיבה לפרסום הפרוייקט במועד אקראי כל כך, היא נמצאת בתחתית הכתבה "מהמוסך למוזיאון": תערוכת "בחזרה לעתיד" שתפתח ביום שני הקרוב בקניון רמת אביב, בה יוצגו מוצרים קלאסיים של אפל. מי אמר ש-iDigital לא משקיעים ביחסי ציבור?)

באותה הכתבה, הצלחת המקינטוש מיוחסת "לעיצוב הממשק של המסך" (הכוונה היא לא לכפתורים ששלטו בבהירות וניגודיות התצוגה, למי שתוהים), עליו אחראית לפי סער סוזן קר – שעיצבה את "האייקונים של התיקיה ופח האשפה, בין השאר". הצהרה משונה זו נועדה להוכיח את הטענה המהפכנית שבראש הכתבה, לפיה "העיצוב היה חלק מההצלחה של המקינטוש". אם סער מנסה לטעון שהמקינטוש הצליח בגלל שפח האשפה שלו היה יפה יותר משל האחרים, רצוי להבין שבהקשר הזה, עיצוב הממשק לא מתייחס למראה האייקונים אלא לאפיון ההתנהגות, והאחריות על היבט זה ב"עיצוב הממשק" משויכת בדרך כלל לג'ף רסקין, ביל אטקינסון ואחרים. בכל מקרה, את המקינטוש ואת אפל יצר השיווק, והעיצוב הוא רק חלק ממנו.

למעשה, האייקון של פח האשפה במקינטוש המקורי זכה לביקורת ונחשב כיום לדוגמה לעיצוב רע. האייקון של הפח המלא (שהופיע אפילו אחרי מחיקה של קובץ אחד) נראה עמוס וחולה, והוא יצר אצל משתמשים הרגל אינסטינקטיבי של ריקון מיידי של פח האשפה אחרי כל פעולת מחיקה – מה שכמובן נוגד את המטרה לשמה נוצר פח האשפה מלכתחילה.

בכתבה על הלוגו של אפל, סער מציין ש"את הפריצה למסך הקטן חייב הלוגו ככל הנראה ל'סקס והעיר הגדולה'", אבל אפל היתה המלכה הבלתי מעורערת של ה-Product Placement עוד הרבה לפני כן. כדוגמה אפשר לציין את סיינפלד, שעל שולחן העבודה באחורי הדירה שלו נחו במשך השנים מספר דגמים שונים של מחשבי מקינטוש, בזמן שקרי ברדשו עוד נעלה נעלי קנדי'ס ונסעה בסאבווי.

פרט המידע השולי הזה הפך לידע כללי כשהבלוגוספירה לעגה למיקרוסופט על הבחירה התמוהה בסיינפלד ככוכב בסדרת הפרסומות הביזאריות מהשנה שעברה – דמותו הטלוויזיונית היתה ידועה כחסידת מק. באחד המקרים נצפה על שולחנו של סיינפלד המק ששוחרר לרגל חגיגות ה-20 למקינטוש לאפל, ושהוא כנראה היה הלקוח היחיד שקנה אותו, ושבמקרה אחר זוהו ספרי מחשבים של PC שעונים על גבי המקינטוש – בתקופה שהוא עדיין לא הריץ חלונות.

ועוד בנושא קשור, מחשבי מק נכנסים לסרטים, סדרות ופרסומות גם בלי שאנשי השיווק של אפל יהיו מעורבים בעניין, מן הסתם פשוט בגלל שכל המחשבים האחרים מכוערים מדי. במקרים כאלה, הלוגו הדומיננטי נמצא מחוץ לפריים או מכוסה במדבקה. סתם לדוגמה, כך זה נראה באתר של מיקרוסופט לפני כמה שנים.

יש עוד הרבה נקודות עניין קטנות בפרוייקט המושקע הזה. לדוגמה, סער כותב שג'ובס הקים את "יצרנית המחשבים" נקסט ואת "חברת האנימציה הממוחשבת" פיקסאר ב-1986, אבל ג'ובס לא הקים את פיקסאר אלא קנה אותה כחטיבת הגרפיקה של Lucasfilm, ונקסט לא היתה אז יצרנית מחשבים יותר משאפל היא יצרנית מחשבים היום. למרבה האירוניה, דווקא פיקסאר התחילה את דרכה במכירת חומרה. לפי אותה הפסקה, ג'ובס חזר לאפל ב-1997, אבל הרכישה של נקסט הושלמה ב-1996, וג'ובס חזר בדצמבר באותה השנה.

באותה הכתבה האומללה מספר סער שג'ובס פנה לחברת Frog Design לפני שעזב ב-1985 כדי שתעצב זהות אחידה למוצרי החברה, אבל אפל כבר שיווקה מחשבים שעוצבו לפי שפת העיצוב "Snow White" שהכינה עבורה Frog Design עוד ב-1984. בכתבה "כיצד נוצר הלוגו של אפל" נכתב כי אפל "מעדכנת את צבעו" של הלוגו מאז 1988, אבל הוא הוחלף לראשונה ב-1998.

מלבד אינספור השגיאות העובדתיות הבוטות, סדרת הכתבות רצופות גם בהרבה מאוד סוגים אחרים של עיתונאות גרועה. לדוגמה, בכתבה "תוכנת חלומות" מספרים חמישה משתמשים על המק הראשון שלהם – כל החמישה מתחום העיצוב, כולם משתמשים במק יותר מ-15 שנים. כידוע, רק מעצבים משתמשים במק, וכמובן, לא נוספו לקהילה משתמשים חדשים מאז תחילת שנות התשעים. לחלופין, ייתכן שהכתב והמפיק היו עצלנים מכדי לחפש מרואיינים יותר מעניינים ופחות סטריאוטיפיים, ולעורך לא היה אכפת מספיק בשביל לדרוש את זה. בפרוייקט גם לא תמצאו שום סיבה אמיתית מדוע לבחור במק ולא ב-PC.

עוד דוגמה בולטת היא האזכור של הביקור של ג'ובס בזירוקס ב-1979, שלפי סער היה האירוע המחולל מאחורי המחשב האישי המודרני כפי שאנו מכירים אותו היום. בפועל, התפקיד ששיחק ביקור זה בפיתוח המקינטוש שנוי במחלוקת, והעבודה על ממשקים גרפיים נסיוניים החלה הרבה לפני כן. בכתבה על הלוגו של אפל, כתב סער כי "קיימים סיפורים על מעריצים שהחליטו לקעקע על גופם את סמל החברה", כאילו מדובר באגדות אורבניות, למרות שמדובר בתופעה מוכרת, ותיקה, ומתועדת היטב.

הכתבה הראשית בפרוייקט עוסקת בסרט MacHeads, אותו עדיין לא ראיתי, לכן אני נמנע מלהגיב לה. עם זאת, אם להסתמך על כמה ציטוטים מטופשים למדי של יוצרי הסרט בסוף הכתבה, נדמה שהוא מבקש לטעון שקהילת המקיסטים האדוקים הצילה את אפל בשנות התשעים, ואם אפל תמשיך לזלזל במשתמשים שלה, כבר לא יהיה מי שיציל אותה בפעם הבאה. אם זה המצב, לפחות כבר יש לי חומר גם לפוסט הבא.

(עדכון לפני הפרסום: אחרי סיום הפוסט הזה גיליתי שיובל סער הוא מעצב, ושיש לו בלוג ברשימות. אולי הייתי צריך לעדכן את הפוסט כדי לשקף את העובדה הזו, אבל לדעתי זה הופך את ההקדמה לעוד יותר רלבנטית. לא הכרתי את שמו וחשבתי שפשוט מדובר בעיתונאי טכנולוגיה שלא מבין הרבה בעיתונאות או בטכנולוגיה, אבל אני לא יודע מה יותר גרוע – עיתונאי ששם את שמו על כזה פרוייקט בלי להכיר את הנושא בכלל ובלי לבצע אפילו תחקיר מינימלי, או שמי שמחשיב את עצמו למקיסט שרוף יכתוב כזה רצף שטויות שטחי ומעליב.)

גילוי נאות: אני כותב במדור הטכנולוגיה בכלכליסט, ואת הפוסט הזה כתבתי על PC