כשבלוגרים מתלהמים לגבי משהו מרגיז, או לא הוגן, או לא מוסרי, זה כמעט אף פעם לא מרגיז, או לא הוגן, או לא מוסרי כמו שזה נראה.
בדרך כלל, שמועה או פרסום חלקי גוררים תגובה רגשית קיצונית שצוברת תאוצה רבה כל כך, שהעובדות כבר לא מצליחות לבלום אותה.
זה טיעון מקובל נגד האמינות של עיתונאות אזרחית. בהעדר עורכים, איך אפשר לסמוך על טוויטר כמקור חדשותי אמין, כשהמניע העיקרי לשימוש בו הוא אמוציונאלי ולא רציונאלי?
אבל מה כל זה כבר משנה אם בכל פעם שמהומה כזו מתעוררת ומתפתחת לממדים מסוכנים, זה קורה בעקבות ידיעה ערוכה בעיתון?
(וכהערת שוליים, איזה כיף שכל הבלגן הזה התחיל רק כמה ימים אחרי שנרשמתי מחדש לפריטים משותפים בעברית. אחרת, ייתכן שבכלל לא הייתי שומע עליו)
גם אני במתלהמים בעניין פסק הדין של השופט דרורי.
לו הוא היה רוצה סיכוי להתייחסות אחרת, היה עליו לכתוב פסק דין באורך קריא.
בנסיבות הקיימות, איני יכולה אלא להסתמך על כתבתה של העיתונאית המצויינת רותי סיני.
[...] על הנושא – בין אם קישרו לכאן ובין אם לאו. אמיתי סנדי, רן יניב הרטשטיין, אתר חופש. כניסות החלו להגיע ממספר פורומים בתפוז, [...]
לאחר המבול | בלוגיקה