(טקסט זה פורסם לראשונה בכלכליסט, ב-22 לנובמבר, 2009)

העובדה ש-Chrome OS היא מערכת הפעלה שבנויה סביב הדפדפן ניכרת בעת השימוש בה הרבה יותר מכפי שניתן היה לשער: הגדרה מדויקת יותר תהיה ש-Chrome OS הוא דפדפן שמגיע עם מערכת הפעלה.

החלון המוכר של הדפדפן כרום מופיע אחרי אתחול קצרצר במיוחד (אפילו בסביבת הבדיקה המוגבלת, מסך הכניסה עלה תוך 11 שניות מהפעלת המחשב), וזה החלון היחיד שיש במחשב שמריץ את Chrome OS.

בכל מובן אפשרי, חווית השימוש ב-Chrome OS זהה כרגע לשימוש בכרום. אין כאן תפריט התחל, ואין לוח בקרה. אין מנהלי קבצים מכיוון שאין צורך באחסון מקומי. הלשוניות והסימניות הן קיצורי הדרך, והאתרים והשירותים המקוונים הם היישומים.

משהו נשמע הגיוני מאוד במחשב שכולו דפדפן. רובנו אכן מבלים את רוב שעותינו ברשת, ולתוכנות השולחניות הבודדות בהן אנו עוד משתמשים סביר להניח שכבר יש חלופה פוטנציאלית בדמות שירות מקוון.

כדי לקבל מחשב פשוט, זול, אמין ובטוח יותר, כל שצריך לעשות זה לוותר על הגמישות של מערכות הפעלה המוכרות. בדרך, אנו עשויים גם להרוויח חווית שימוש אחידה יותר, ואולי להפטר מקצת מהפחד שאנשים חשים כלפי מחשבים.

אבל מה עושים עם כל מה שעדיין לא עלה לרשת? לאן מחברים את המצלמה הדיגיטלית ואת המדפסת? איך מסנכרנים את ה-iPod? איך משתפים מידע בין יישומים מקוונים שונים, כפי שאפשר היום להעביר מידע בקלות בין יישומים שונים מחשב?

גוגל מדברת על סביבת פיתוח שתקנה ליישומי רשת גישה ישירה למשאבים מקומיים, ותאפשר דור חדש של יישומים מקוונים. במובן זה, Chrome OS עוד מקדימה את זמנה – יישומים כאלה עדיין לא קיימים. עד שיגיע לחנויות המחשב הראשון עם Chrome OS, בשנה הבאה, סביר להניח שנראה התפתחויות משמעותיות בכיוון הזה.

אם למישהו לא היה ברור למה התכוונה גוגל כשהיא שלחה לרחובות צלמים ששאלו עוברי אורח "מה זה דפדפן?", Chrome OS היא הסבר מנומק. רק שהשאלה היא לא "מה זה דפדפן?", אלא "מה זה מערכת הפעלה?"