טקסט זה פורסם לראשונה בכלכליסט, ב-30 בינואר, 2010

המחשב שהשיקה אפל באירוע חגיגי בקליפורניה בשבוע שעבר הוא לא מחשב לוח מהסוג המוכר. מיקרוסופט וחברות המחשבים מנסות כבר שנים לשווק מחשבי לוח, בתצורות וברמות מחיר משתנות. הדבר העיקרי שהיה משותף לכל הנסיונות האלה היה הכשלון המוחלט שלהם להגיע אל הקהל הרחב. עד כה, מחשבי לוח פשוט לא היו קטגוריה שמישהו לקח ברצינות.

לפני השקת האייפד טענו שהעולם לא זקוק למוצר כזה. כעת יש שאומרים שהוא הגאדג'ט שלא ידענו שאנו צריכים. מבקרי האייפד טוענים שמדובר רק במשחק, מוצר שנועד לשעשוע, לא לעבודה – אלא שדווקא בכך טמון כוחו. אם יצליח, זו תהיה הסיבה להצלחתו.

אפל יצרה באייפד את המערכת השלמה הראשונה שמדמיינת מחדש את מושג המחשב הביתי. בפרוייקט גוגל Wave, ניסתה גוגל להמציא מחדש את האימייל כדי שיתאים למה שלדעתה רוצים מי שמשתמשים בו כיום. בדומה לכך, ביקשה אפל לפתח מחשב שעונה על הצרכים של משתמשים ביתיים, מבלי להתייחס לכל המוסכמות והתפיסות הקיימות לגבי איך שמוצר כזה צריך להראות.

—

ג'ובס הדגיש את הרעיון שזכות הקיום של האייפד נובעת מהיותו טוב יותר בדברים שמחשבים ניידים וטלפונים חכמים כבר עושים ממילא. זו תפיסה פשטנית מדי של מקום האייפד בשוק.

את האייפד השוו עד כה לנטבוקים ולקוראי ספרים דיגיטליים, למרות שיש לו רק מעט במשותף עם שניהם. נטבוקים היו אמורים להיות זן חדש של מחשבים אישיים, אבל אף חברה לא השכילה ליצור חוויית שימוש שתמלא את ההבטחה הזו. כל הנטבוקים שראינו הם מחשבים ניידים קטנים, שלא מצטיינים בדבר מלבד במחירם הנמוך.

קוראי ספרים דיגיטליים, עם מסכי דיו דיגיטלי שמדמים את הנייר המודפס, נתפסים על ידי רבים כלא יותר משלב ביניים שנועד לרכך את המעבר לקריאה במדיום חדש. הקינדל מצטיין כתחליף לספר וסביר להניח שעוד יהיה מקום למוצרים כאלה בעולם שאחרי הטאבלט, אבל כתחליף למחשב, אין לקוראי הספרים הדיגיטליים הרבה מה להציע.

ב-CES, אחד המוצרים הבולטים היה מחשב לוח של HP שמריץ את חלונות 7, ולנובו הציגה מחשב נייד היברידי שאפשר לנתק את המסך שלו ולהשתמש בו כמחשב לוח קטן וקל משקל. אלו מוצרים מעניינים, אבל הם מבוססים על תפיסות מיושנות ומנסים להציע למשתמשים בהם יותר מדי.

בכך, הם נכשלים במבחן שהציב ג'ובס לאייפד. הם דורשים מהצרכנים להמציא את הצורך בהם ולהחליט איך להשתמש בהם, מה שמבטיח כי ישארו נחלתם של משתמשים מתקדמים בלבד. הכשלון הזה לא ייחודי רק לנסיונות להצדיק את מחשבי הלוח. גם המחשב האישי המסורתי כבר לא עומד יותר באותו המבחן.

מאז ימיה הראשונים, תעשיית המחשבים פונה לשוק הביתי ולשוק הארגוני כמעט עם אותם מוצרים. כולם מקבלים את אותם מחשבים, וכולם מפסידים. ארגונים מקבלים מחשבים בטוחים פחות ויקרים יותר, ומשתמשים ביתיים מקבלים מחשבים מורכבים מדי ועוינים לשימוש.

יותר מכל אשמות בכך מערכות ההפעלה שעיצבו את חוויית השימוש שלנו. המחשבים שבהם אנו משתמשים כיום, החל מהנטבוק הפשוט ביותר ועד למחשב העל החזק ביותר, יודעים לעשות הכל, ואופן השימוש בהם כמעט זהה. החופש הזה הוא שהביא את תעשיית המחשבים למקום שבו היא נמצאת כיום, אבל כדי שתוכל להתקדם מכאן, היא צריכה להתחיל לוותר עליו.

האייפד נבדל מהמחשבים המוכרים בעיקר בהיבט זה. אחרי עשרות שנים שבהן המגמה השלטת בעולם המחשוב היתה יותר – יותר משאבים, יותר גמישות, יותר תכונות – המגמה שתשלוט בעשורים הקרובים תהיה הפחתה. האייפד יכול לעשות פחות דברים מכל מחשב אחר, ואת כל אחד מהם יש לו פוטנציאל לעשות טוב יותר. השאלה היא רק אילו דברים אפל תבחר לאפשר לעשות איתו.

—

אפל עדיין לא סיימה להפוך את האייפד למוצר שלם. היא עוד תציע עבורו פתרונות אחסון אלחוטיים דוגמת ה-Time Capsule שלה, שיאפשרו לנהל ספריית מדיה ביתית גדולה, ותוסיף לו מצלמה איכותית, שתחזק את היכולות שלו כמכשיר ליצירת תוכן ולא רק לצריכתו.

האייפד ישחרר את הטלפון מהצורך להיות חכם ואת המחשב מהצורך להיות נייד. אפל היא החברה הראשונה שהצליחה ליצור סוג חדש לגמרי של מחשב שיש לו יתרונות אמיתיים על מחשב רגיל, וסוג חדש לגמרי של מוצר נייד שיש לו יתרונות אמיתיים על טלפון סלולרי. הטיעון המקובל לגבי התכנסות כבר לא רלבנטי כאן – אפל שמטה סופית את הקרקע מתחת לרעיון שהטלפון הסלולרי הוא הגאדג'ט האחרון שנזדקק לו.

תעשיית המחשבים צריכה להתבגר. האייפד הוא טקס המעבר שלה.